החלטה בתיק ע"מ 3498/09

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירות של קניית רכוש גנוב, החזקת דברים החשודים באופן סביר להיות גנובים והפרעה לחייל. ביום 6.11.09 עוכב רכב בו נסע המשיב ותיקים שהיו ברשותו נלקחו לבדיקה. בבדיקה נמצא רכוש רב ומגוון ובכלל שני מכשירי די.וי.די, בקבוקי בושם, תכשיטים, משקפיים, טלפון נייד, מצלמה, רשם קול, שעונים מסוגים שונים ופריטים נוספים - סך הכל 49 פריטים שונים. המשיב אף ניסה לכאורה להימלט מהמקום.

בית משפט קמא קבע כי יש לשחרר את המשיב כיוון שהעבירות בהן מדובר הינן עבירות רכוש שאינן מקימות עילת מסוכנות, ובכל הנוגע לניסיון ההימלטות נקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה כיוון שאין כל ראיה שהעורר עוכב או ניתנה לו הוראה כלשהי שלא לעזוב את המקום.

התביעה סברה כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע שעבירות הרכוש במקרה זה אינן מקימות עילת מעצר, בייחוד לאור העובדה כי למשיב עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש, דבר המלמד על כך שהמשיב הינו רצידיוויסט. בנוסף נטען כי המשיב ניסה להימלט מהמקום, בכך שבעת בדיקת התיקים על ידי החייל במחסום נכנס לרכב אחר, שהחל להסתובב בכיוון הפוך למחסום, ורק עירנות החייל היא שמנעה את הימלטותו של המשיב.

ההגנה טענה כי במקרה זה אין כל מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הסניגור טען כי אין ראיה שנאמר למשיב שהוא מעוכב או כי עליו להישאר במקום, וכי המשיב מסר גרסה ברורה כי קנה את הרכוש בדוכן ברמאללה - דבר מוכר ומקובל. נטען כי המשיב לא יכול היה לדעת כי המדובר ברכוש גנוב.

דיון והכרעה

הרכוש אותו קנה המשיב הינו בחלקו רכוש שנגנב יומיים קודם לכן בישראל, ובחלקו רכוש שאין סימנים לגבי הבעלים, והינו חשוד כגנוב. במקרה זה, לאור אופיו של הרכוש שנקנה, היקפו ומחירו על פי גרסת המשיב עצמו, ניתן לקבוע כי למשיב הייתה לכל הפחות עצימת עיניים באשר למקורו של הרכוש. יתר על כן, ממזכר הקיים בתיק, עולה כי המשיב מסר לחוקר משטרה כי חשד שהרכוש הינו גנוב. לפיכך, אין כל קושי לייחס למשיב את עבירות קניית רכוש גנוב והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

יחד עם זאת, עבירות אלה אינן מקימות ברגיל עילת מעצר של מסוכנות. אמנם, ייתכנו מקרים בהם גם עבירות רכוש יקימו עילת מעצר, אולם נדרש כי העבירות בהן מדובר יהיו "מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272). בעניינו של המשיב לא ניתן לומר כי המדובר בהיקף ניכר של עבירות או בהתארגנות של מספר עבריינים או שקיימים מאפייני חומרה אחרים המצדיקים מעצר במקרה זה.

לעורר עבר פלילי שכן הורשע בעבר כבר ארבע פעמים, שהאחרונה שבהן בשנת 2006, ונגזרו עליו בעבר עונשי מאסר בגין עבירות רכוש שונות, ובכלל זה עבירות התפרצות וגניבה. אינני סבור כי עבר זה מצביע על מסוכנות אינהרנטית המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, בהתחשב בכך שהעבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום הינה קניית רכוש גנוב.

לפיכך, הגם שקיימות ראיות לכאורה לקיומן של שתי העבירות הראשונות בכתב האישום, אין בכך כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים שכן לא נובעת מהן מסוכנות משמעותית, חרף עברו הפלילי.

עבירת ההפרעה לחייל עניינה ניסיון ההימלטות של המשיב מהמקום. על פי גרסת החייל, ברגע שניגש לתיקים של המשיב, ניגש המשיב לסוף טור המכוניות שנוצר במקום ונכנס לרכב, שהחל לבצע פניית פרסה. החייל רץ אחריו והורה לרכב לעצור, ואז הוציא את המשיב מהרכב ועצר אותו. יש לומר כי גרסתו של המשיב הייתה כי החייל הורה לו ללכת ולהכווין את תנועת הרכבים המגיעים - גרסה תמוהה וחסרת הגיון על פניה, שאינה תואמת כלל את עדות החייל.

אכן, מאחר והחייל לא הורה למשיב לעצור, לא ברור אם מתקיים היסוד של הפרעה לחייל. יחד עם זאת, הדבר מלמד על כך שהמשיב חפץ להימלט מהמקום. התנהגות זו מצביעה על חשש להימלטות מאימת הדין גם אם המעשה שביצע אינו מהוה בהכרח עבירה.

במקרה זה הגם שאינני סבור כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, קיים חשש להימלטות מאימת הדין. יחד עם זאת, לטעמי ניתן להפיג חשש זה בערובה כספית מתאימה, שתבטיח את התייצבותו של המשיב לדיונים בעניינו, ונזכיר כי גם כאשר קיימת עילת מעצר, עדיין מחוייב בית המשפט לבחון חלופת מעצר.

בית משפט קמא הורה על שחרור בערובה של 5,000 ש"ח בנוסף לערבות צד ג' של שני ערבים ישראלים, והתייצבות קבועה בתחנת המשטרה. לטעמי, כשמדובר בעבירות רכוש, בודאי כשמדובר במי שקנה רכוש גנוב בסכום לא מבוטל, נדרשת ערובה משמעותית הרבה יותר. סכום ערובה נמוך מדי עלול שלא להוות תמריץ מספק למשיב להתייצב לדיונים בעניינו. בכך לטעמי נעוצה שגיאתו של בית משפט קמא.

אשר על כן, אף שלא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו העקרונית של בית משפט קמא באשר לכך שיש להסתפק בחלופת מעצר, מצאתי כי סכום הערובה שנקבע אינו מספק ואינו נותן מענה אמיתי לחשש להימלטות מאימת הדין. אשר על כן אני מחמיר בתנאי הערובה וקובע כי המשיב יוכל להשתחרר בתנאי שיפקיד סכום ערובה על סך 20,000 ש"ח במזומן, ולא כפי שנקבע בבית משפט קמא. לא מצאתי לנכון להתערב ביתר התנאים.

בכפוף להחמרה בסכום הערובה, הערר נדחה.

ניתנה היום, 6 בדצמבר 2009, י"ט בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: